איך להכין את המשפחה לקראת המעבר לדיור מוגן?

כאשר אדם מתקרב לגיל הזהב, הרצון שלו ושל הסובבים שלו הוא שיכולת התפקוד העצמאי שלו תישאר ותאפשר לו מגורים בגפו. אלא שיש מצבים רבים בהם מבינים שנדרש פתרון דיור אחר מבין האפשרויות המוצעות עבור בני גיל הזהב. ההחלטה לעבור או להעביר אדם קרוב למוסד לדיור מוגן היא משמעותית בכל קנה מידה וטומנת בחובה מגוון שיקולים והתלבטויות. באמצעות הכנה נכונה ניתן להגדיל את הסיכויים שהשינוי ייעשה בצורה החיובית ביותר, תוך הקלה על האדם המבוגר ומשפחתו גם יחד.

הכנה נפשית

הגדרת ציפיות היא אחד הצעדים החשובים שיש להקפיד עליהם בעת ביצוע שינויים משמעותיים בחיינו, ויש לה מקום גם במקרה של מעבר אדם קרוב למוסד לדיור מוגן. נקודת המוצא היא שהכנה של כל הנפשות הפועלות לקראת המעבר, ובעיקר ההשפעה שלו עליהם, יכולה להקל על המצב, למנוע ציפיות שאינן ראליסטיות ולהגדיר לקראת מה מצפים. הדרך הנכונה להיערך היא באמצעות שיחות, בהן מנתחים באופן רציונלי ככל שניתן את מאפייני מוסד הדיור מוגן הנבחר, היתרונות שלו וגם הקשיים הצפויים לאורך הדרך.

חשוב מאוד שהאדם המבוגר יהיה חלק מרכזי בתהליך הזה, במיוחד על רקע העובדה שקשישים העוברים למוסדות לדיור מוגן הם עצמאיים ובעלי יכולת תפקוד גבוהה. יש להבין בדיוק מהם הצרכים של האדם המבוגר ומה בדיוק הוא מחפש במוסד בו הוא עתיד להעביר חודשים או אפילו שנים מחייו. בדרך זו אפשר להבין מהם הדגשים שהמוסד לדיור מוגן צריך למלא עבורו, תוך למידה על המקומות המתאימים יותר לאדם ספציפי.

אפשר להעמיד מנגד את התרחיש ההפוך, בו הילדים מחליטים עבור הוריהם להיכן הם יעברו ובאילו תנאים – החלטה שצפויה להוכיח את עצמה כבעייתית ולהקשות על האדם המבוגר ובני משפחתו בלא מעט מובנים. יש ליצור במשפחה סביבה של כנות ופתיחות ביחס לנושא, גם אם זה לא פשוט בנקודת ההתחלה.

מה קורה אם ההורה מסרב?

המעבר למוסד דיור מוגן נראה מאיים עבור האנשים המבוגרים, ולא קשה להבין מדוע. התוצאה היא שבלא מעט מקרים, צפוי סירוב של האדם המבוגר לעבור (לעיתים בצורה תקפה ובלתי משתמעת לשני פנים). החשש הזה הוא טבעי והגיוני, אבל אפשר בהחלט לנסות להפחית אותו עד למינימום האפשרי.

בהרבה מקרים דרך ביקור בכמה מוסדות לדיור מוגן אפשר להתרשם מהם, או אפילו לשנות את הדעה הקדומה שיכולה להיות לחלק מהאנשים המבוגרים לגביהם. במהלך הביקורים חשוב לשים לב לדברים החיוביים שמציע מוסד לדיור מוגן, שמבחינה מעשית יהיו בדרך איכות חיים גבוהה: חדרים מרווחים ומפוארים, תשתיות מפנקות לדיירים (בריכת שחייה, מועדון ספא, פעילויות פנאי ועוד), ארוחות משובחות וחברה נעימה של אנשים בני גילם, הנמצאים בערך באותו מצב תפקודי או קוגניטיבי.

רוב המוסדות מהסוג הזה מציעים אפשרות לתקופת ניסיון, במהלכה יכול האדם המבוגר להגיע לכדי החלטה בשאלת להתאמה של המוסד לדיור מוגן הספציפי עבורו: טרם החתימה על החוזה מול הדיור המוגן, רצוי כן לדרוש תקופה שכזו, לפני שמתחילים להתגורר במקום הלכה למעשה.

כלל מרכזי בדרך להצלחה הוא הבנה של האדם המבוגר שהוא נמצא במקום מתוך בחירה אישית, הבנה שעל פי גישות פסיכולוגיות רבות חיונית בדרך לשינוי עמדה או גישה. רצוי מאוד שלא להפעיל "מכבש לחצים" על בן המשפחה שמסרב לעבור, אלא לתת לו את הזמן הדרוש לשקול את הנושא ולהגיע לכדי החלטה.

בני משפחה שלוחצים "מדי" עלולים לחולל את האפקט ההפוך ולהגביר את הסירוב של האדם המבוגר לשינוי מרכזי זה בחייו. על אותו עיקרון עליהם להרגיש שלמים לגבי ההחלטה שהתקבלה בתא המשפחתי ולא לחוש רגשות אשמה על עצם השינוי.

אולי יעניין אותך:

לחצני מצוקה – נגישות ונוחות במצבי חירום ומצוקה

סחרחורות בקשישים