אופציות תשלום בדיור מוגן

כיום, איכות החיים ואורך החיים בעולם המערבי – ובמידה רבה בישראל – נמצא במגמת עלייה. יותר ויותר מבני גיל הזהב מעוניינים לעבור להתגורר במוסדות לדיור מוגן, הנחשבים לפתרון מגורים נוח ולרוב גם יוקרתי. הבעיה היא שלאיכות החיים הגבוהה יש מחיר, וממש לא פשוט לעמוד בו.

מגוון רחב של אופציות תשלום שמציעים המוסדות לדיור מוגן עשוי להקל בצורה משמעותית על הנטל הכלכלי הכרוך במגורים במוסדות לדיור מוגן. אז מהם מסלולי התשלום העיקריים בדיור המוגן?

הכירו את הפיקדון

אחד המונחים העיקריים שחשוב להכיר בהקשר של מוסדות לדיור מוגן, ושל מוסדות לבני גיל הזהב באופן כללי, הוא "פיקדון". המדובר הוא למעשה בסכום כסף שהוא בבחינת ביטחון כלכלי שמספקים להנהלת בית הדיור המוגן עם הכניסה אליו. העיקרון המנחה הוא שסכום הכספים הנמצאים במשמורת מתקזז מדי שנה בכמה אחוזים. במקרה של עזיבת הדייר את בית האבות (או חלילה מוות), הכספים שנותרו מהפיקדון מועברים לאדם המבוגר או לחלופין ליורשיו.

במקרה של מוסדות לדיור מוגן, סכום הפיקדון אינו בטל בשישים ונוטה להיות במקרים רבים בעל שש ספרות. הוא משולם במקביל לדמי השכירות החודשיים – או ליתר דיוק "דמי אחזקה" – המתייחסים בעיקר לעלות המגורים ולשירותים השונים שמספק המוסד לדיור המוגן עבור אלו המתגוררים בו: הארוחות, התשתיות, השירותים המשלימים, האירועים המאורגנים בשעות הפנאי וכן הלאה. פעמים רבות הסכומים האלו משולמים במקביל, כאשר עלייה בסכום הפיקדון עשויה להביא להפחתת דמי האחזקה החודשיים ולהיפך.

ברוב המקרים, בסעיפי החוזה של  הדיור המוגן, יתנה המקום את הכניסה אליו בתשלום דמי פיקדון, כאשר זוהי אופציה נוחה יחסית גם מנקודת המבט של רוב הדיירים. עם זאת יכול בהחלט להיות מצב בו מסלול התשלום לא יכלול פיקדון. יש לכך יתרונות וחסרונות. בצד החיובי, אין כאן צורך בהון ראשוני גבוה על מנת שניתן יהיה להיכנס לבית האבות. מן העבר השני של המשוואה, התשלום החודשי שמשלם הדייר נוטה להיות גבוה בצורה משמעותית מאשר במסלול המשלב בתוכו את הפיקדון ודמי האחזקה גם יחד.

כל אפשרויות המימון

אי אפשר לספק תשובה חד משמעית לגבי צורת התשלום הרצויה עבור המוסד לדיור מוגן, המשתנה בהתאם לעלויות שלו, לשירותים שהוא מספק ולמצב הכלכלי של הקשיש הספציפי המעוניין להתגורר בו. הפערים עשויים להיות גבוהים, כך שפתרון המתאים לאדם אחר צפוי להיות ההיפך הגמור עבור חברו. כך או כך הצפי הוא כאמור לתשלום חודשי לא פשוט, שמביא לכך שפתרון הדיור המוגן אינו מתאים לכל קשיש באשר הוא, או לכל הפחות מחייב אותו בחינה של סכומי הכסף שהוא יכול לגייס לצורך זה.

בניגוד לרוב המוסדות האחרים המיועדים לבני גיל הזהב, המימון החיצוני של מוסדות לדיור מוגן נמוך משמעותית. קופות החולים, חברות הביטוח, המוסד לביטוח לאומי ומשרד הבריאות מציבים לרוב תנאים מוגדרים למימון, אשר בדרך כלל יינתן לאנשים ברמת תפקוד נמוכה באופן יחסי. במילים אחרות: סבירות גבוהה שהקשיש ומשפחתו יצטרכו לממן את השהות במוסד לדיור המוגן באופן עצמאי.

עם זאת, ממש לא מדובר בסוף פסוק מבחינתם. השלבים שלקראת המעבר למוסד דיור מוגן יכולים להיות נקודה לבחינה המצב הכלכלי של האדם המבוגר, בהווה וגם בעתיד: אילו נכסים יש לו (עבור דירה קיימת למשל ניתן לקבל משכנתא הפוכה)? מהם החסכונות שצבר במהלך השנים? האם כספי הפנסיה השתחררו? אילו סכומי כסף נכנסים מדי חודש? וכן הלאה. התשובות לשאלות אלה עשויות להגדיר מהם הסכומים שאותו אדם יכול לעמוד בהם מבחינת התשלום למוסד הדיור המוגן, ולהראות האם הפתרון אכן מתאים לו באופן מלא.